אני לא צמחונית או טבעונית, ויש לי עוד המון מה ללמוד בנושא של תזונה אקולוגית. ובכל זאת, אני מרגישה שנושא התזונה הוא אחד השינויים המשמעותיים ביותר בהם עברתי את הדרך הארוכה ביותר בהתאמת הרגלי החיים שלי לתפיסת עולם מקיימת.
עד לפני שנתיים, כמו רבים מחבריי, הייתי אוכלת בשר מדי יום. זה לא היה כי מאוד אהבתי בשר בצורה יוצאת דופן, אלא בשל התפיסה כי "זה אוכל". יום ללא בשר נראה לי כמו יום בו לא אכלתי כמו שצריך, ואם הייתי רוצה להכין משהו אחר לאכול לא הייתי יודעת מאיפה להתחיל - הרי מבנה של ארוחה מרכזית ביום מבוסס על בשר ופחמימה.
אלה הנקודות שהרכיבו את השינוי התפיסתי שלי, כך שהיום אני חיה בפחות סתירה עם האידיאולוגיה שלי ובאותה רמת סיפוק מהיומיום:
1. החלפתי את השאלה "האם אכלתי היום בשר?" בשאלה "האם אכלתי היום חלבון?". כבר מהשינוי המילולי הזה, ארוחה שמבוססת על קטניות נראתה לי פתאום לגיטימית והפסקתי להרגיש כאילו חסר לי "האוכל האמיתי".
2. בדקתי איזה שינוי אני יכולה לעשות כרגע, שלא ירגיש לי כויתור כואב. הבנתי שנכון לעכשיו אני לא מסוגלת להיפרד מעוף לתמיד, אבל אני כן מסוגלת לעשות זאת עם בקר ואפילו אשמח. זה מוסיף לי תחושת שלווה שאני עושה את המקסימום שאני יכולה ורוצה כרגע.
3. הבנתי שהמציאות מורכבת, ואני לא יכולה להתעלם מהמורכבות הזאת בהחלטות נחרצות מדי ולצפות שזה יעבוד לי לנצח. החלטתי שאני נמנעת מבשר בקר. החל מרגע זה, אם אבחר לאכול בקר בכל זאת, אעשה זאת ברגע המסוים הזה. אין "מותר" ו"אסור" לי, יש בחירה יומיומית ומודעות ששמה אותי במרכז החיים של עצמי. אני חושבת שרק ההבנה שאני לא צריכה לחתום על שום חוזה מול עצמי בלי חרטות אפשרה לי להתחיל שינוי הרגלים.
4. גיליתי טעמים חדשים שהיו טעימים לי מהרגע הראשון. אני לא חושבת שאפשר או צריך לעשות שינוי הרגלים ולחיות יום יום בתחושה שלא טעים לך, או שאת.ה מרגיל.ה את עצמך עכשיו למשהו שאולי בעתיד ירגיש לך בנוח. ובכל זאת, הבחירה היומיומית בבשר מנעה ממני להיחשף לעולם משגע וטעים של עדשים וטופו, שלא הייתי מגלה כמה אני נהנית ממנו אם לא הייתי לפחות מציצה לבדוק.
5. הסתכלתי על החשבון בסופר. אני לא חושבת שזה מספיק כדי לשבור הרגלים מלכתחילה, אבל אם המוטיבציה כבר קיימת ורק מחפשים חיזוקים- ההבדל במחיר בין קילו חזה עוף לקילו חומוסים מהווה יופי של עידוד.
6. לא חיפשתי תחליפים- המבורגר טבעוני כנראה יהיה פחות טעים מהמבורגר בשרי בדרך כלל. לדעתי עדיף לוותר על הניסיון להישאר בדיוק עם אותו תפריט ולבסס אותו על חומרי גלם אחרים, ולהכניס מאכלים חדשים לחיים.
כל זה מתייחס אך ורק להפחתת צריכת בשר. אשמח לטיפים, רעיונות ומחשבות שיכולים לקדם תזונה מקיימת ללא תחושת קורבן.
מה זה אומר על בשר שמיוצר במבחנה?
כל הכבוד על הנכונות להיפתח לדברים חדשים.
אני חושב שמה שמונע מהרבה א/נשים את השינוי הוא שלא חושבים על הדרך אלא רק על נקודת הסוף. אנחנו רואים מכל כיוון תמונות וסרטונים של מאכלים ועבודות DIY והכל נראה כ"כ קל וברמה גבוהה, וגם אנחנו רוצים להיות כבר שם.
אבל צריך להתחיל בצעד אחד, להוריד מנת בשר זאת התחלה טובה. אח"כ אפשר להשרות את הקטניות ולבשל ומשם כבר לאט לאט נפתחים. אותו דבר לגבי תחילת תכנית אימונים, לימוד שפה חדשה ומה לא.
בהקשר של חמוצים הייתי במצב דומה. עד שהחלטתי שחייבים לנסות והתברר שזה באמת לא קשה.
היום כבר החמצתי כרובים, סלקים, אפילו חצילים. ובהמשך אפשר אפילו להחמיץ קטניות. ימים יגידו.
חמוצים
המתכון הבא מאפשר להחמיץ מגוון של ירקות, בין אם אלו מלפפונים קטנים וקשים (אפשר לרכוש את אלו הנמכרים במגשים, או לברור דקים וקשים מתוך מבחר מגוון יותר), או מגוון של ירקות:
המצרכים -
מלפפונים או* מגוון ירקות: כרוב, כרובית, גזר, קולרבי, וכדאי אפילו סלק**.
צרור שמיר טרי
שיני שום (כל המרבה הרי זה משובח) - קלופות ופרוסות (חלקן או כולן)
פרוסות לימון
חומץ (רגיל, או תפוחים)
מי מלח - ביחס של: 1 כף מלח גס:1 כוס מים רותחים
אפשר להוסיף: עלי דפנה, פלפל שחור (בכדורים, לא גרוס)
צנצנת/צנצנות זכוכית שטופות היטב (אני גם מוזגת לתוכן מים רותחים לצורך חיטוי, שיאריך את חיי המדף של החמוצים), ושאפשר לסגור אותן היטב. אפשר ורצוי כמובן למחזר צנצנות, וככל שהן גדולות יותר נקבל יותר חמוצים... אבל - השתמשו במה שיש בבית.
אופן ההכנה:
מלפפונים חמוצים: שוטפים היטב את המלפפונים, וקוטמים להם את הקצוות.
שאר ירקות: קולפים, פורסים לפרוסות, לרצועות או לכפיסים (כמו הבדידים שגדלנו עליהם... או כמו צ'יפסים). מה שחשוב זה שהעובי יהיה אחיד, פחות או יותר, כדי שיחמיצו באותו הקצב.
ועכשיו מתחילים להכניס את כל המרכיבים לצנצנת, בשיטת השכבות (כמו בקומפוסטר, זוכרים?):
פרוסות לימון, שום, שמיר (ועלי דפנה ופלפל, למי שמוסיף)
פרוסות ירקות / מלפפונים (אפשר להעמיד או להשכיב, תלוי בגודל הצנצנת)
פרוסות לימון, שום, שמיר
פרוסות ירקות / מלפפונים
וכך הלאה עד שנגמרים לכם המרכיבים
אל תחששו לדחוס בכוח לתוך הצנצנת, כמה צפוף ככה יותר טוב (בכל מקרה מדובר בירקות קשים, אז שום דבר לא יימעך).
אחרי שכבר כמעט אין מקום, מוזגים פנימה רבע-חצי כוס חומץ, ואת מי המלח החמים (אפשר להרתיח לפני כן כמות מדודה של כוסות, עם כמות זהה של כפות מלח גס. אין צורך לקרר). אם דחסתם היטב, לא יהיה הרבה מקום למי המלח, וזה בסדר.
עכשיו, כל שנותר הוא לסגור היטב את הצנצנת (ההחמצה גורמת לתסיסה, חשוב לסגור היטב כדי שלא יהיו נזילות) ולהציב במקום מואר - אפשר על אדן חלון, ואפילו בחוץ (פעם הכנתי צנצנת ולקחתי איתנו לקמפינג, היא בילתה בשמש ואנחנו זכינו לחמוצים טריים בארוחות).
מלפפונים קטנים, יהיו מוכנים לאחר כ-5 ימים (הגדולים יותר יבקשו עוד יום יומיים).
שאר ירקות, יהיו מוכנים לאחר 3 ימים.
אחרי שפותחים את הצנצנות (בין אם לצורך טעימה או אחרי שמוכן), יש לשמור על הניקיון - להכניס פנימה אל הנוזלים רק מזלג או מלקחיים נקיים. את הצנצנות המוכנות שכבר נפתחו, מומלץ לשמור בקירור, כך יישמרו לאורך זמן רב יותר (אם בכלל יישאר מהם משהו...). ואל תשכחו לאכול גם את השמיר הכבוש, ולתבל איתו סלטים. אחד הטעימים, אם לא ה-.
אז, קדימה לעבודה, וספרו בעוד שבוע איך יצא...
*ניתן להחמיץ מלפפונים ביחד עם שאר הירקות, אבל אז יש לחתוך את המלפפונים לפרוסות, מאחר ומשכי ההחמצה שונים. אני ממליצה להפריד.
**הסלק צובע את החמוצים בצבע סגלגל מרגש, מי שאוהב - ישמח לבבו, מי שפחות אוהב, יכול להחמיץ את הסלק בנפרד או בשילוב עם קולורבי.
אז ככה
בעודי חושבת איך להתחיל, קיבלתי שיחת טלפון מעניינת!
פותחת פוסט חדש וחוזרת בקרוב עם המתכון לחמוצים...
שרון יקרה, הרעיון שלך יכול לעזור להרבה מאד אנשים.
אני שומעת הרבה משפטים מהסוג של "הייתי רוצה להפסיק לאכול בשר, אבל אני לא יודע.ת איך", או "אני לא ממחזר.ת כי אני לא יודע.ת מאיפה להתחיל". הרצון והמוטיבציה לשינוי קיימת אצל כולנו, אבל אנחנו לא תמיד יודעים איך להתחיל/להמשיך/להתמיד. יש אנשים שיותר קל להם לעשות שינוי מיידי, לחתוך מההרגל שהם מנסים להיפטר ממנו, ויש כאלו שדווקא שינוי הדרגתי, תוך ניסוי ותעייה, מתאים להם יותר.
לגבי תזונה מקיימת, ככל שתדעי יותר על ערכם התזונתי של מזונות ואפשרויות הטעמים הגלומות בהם, תרחיבי לך את התפריט ואולי תגלי שגם את העוף אפשר להפחית.
דוגמה קטנה שעולה לי ממש עכשיו, ולאו דווקא בהקשר של אכילת בשר, היא תיבול. אם את מהמשתמשים באבקות מרק למשל, נסי פעם להחליף אותן בסלרי, אבקת קארי, שורש כורכום, כמון. כל אלו תורמים כל אחד את טעמו הוא, ואין מהם תחושת "יותר מדי" הם לא חריפים או מלוחים, והצירופים שלהם יוצרים טעמים נפלאים. בעייני.
ניסוי ותעייה, אמרתי כבר?
דבר נוסף הוא החמצה בבית (וזו ההחמצה הכי שווה בחיים, כי כולם מרוויחים (-: ). אם יש לך קצת זמן פנוי מדי פעם (ממש קצת!!), וירקות מתאימים, תוכלי להכין לך צנצנת ענקית ומלאה בכל טוב, שאין לה תאריך פג תוקף. הרשת מלאאאאה במתכונים (ואשמח גם לשתף משלי אם תרצו). אגב, צנצנת חמוצים יכולה להיות מתנה נפלאה לחג, ליולדות, או סתם כך לפנק מישהו שאוהבים. אז הנה שתי ציפורים במשפט אחד - גם הכנו בעצמנו, וגם שינינו הרגלי צריכה!!!
בהצלחה ותודה על השיתוף!