בהכנות ליום חורפי שגזר עלי לשנות תוכניות, הרהרתי במזגי האוויר הקיצוניים - תופעות מטאורולוגיות שלא נצפו פה מאז ימי משה"ו, הצפות שהופכות גשמי ברכה לגשמי קללה, נזקים לחקלאים, לתשתיות, לבעלי העסקים, לאזרחים… ובקשר בין איתני הטבע הללו, לבין הצרכנות החמדנית המתמשכת, שלנו…
בעוד העולם הפך ל"קטן", בו הכל נגיש לנו בלחיצת כפתור, הבתים שלנו נהיו גדולים, מרווחים ומאובזרים בשפע ובחדשנות מכל טוב - מזגנים עוצמתיים, מקררים תעשייתיים, מסכי טלוויזיה עצומים…
אז… בואו ונעצור לרגע, בבקשה, נתבונן ונקדיש מספר דקות למחשבות קיומיות.
ראשית, קצת נתונים:
על פי נתוני הלמ"ס, הבתים בהם אנו גרים, גדלו, תוך פחות משישה עשורים, כמעט פי 3.5 בהשוואה לבתים בהם גדלנו!
מסכי הטלוויזיה, עברו אבולוציה מסחררת וגדלו תוך פחות מחצי מאה פי 4(!), מ-24 אינטש ועד ל-100 אינטש!! וממסך טלוויזיה יחיד למשפחה בשנות ה-80 של המאה הקודמת, דילגנו למסך בכל חדר (לפחות היום הם דקיקים…), ובל נשכח את כל שאר המסכים המיניאטורים שמפוזרים בשפע בכל בית - סמארטפונים, טאבלטים, אייפדים ומסכי מחשב ניידים ונייחים אחרים.
בתים גדולים, בנויים מכמות גדולה של חומרי בנין (טבעיים או תעשייתיים, שגם הם בראשית דרכם היו חומרי טבע יקרי ערך), הפולטים זיהום אוויר בהפקה, בייצור, בהובלה… מגורים בבתים גדולים מלווים ברהיטים גדולים יותר מכשירי חשמל גדולים יותר חומרי ניקוי רבים יותר שימוש באנרגיה רבה יותר לתיפעולם מכשירי חימום וקירור רבים יותר או עוצמתיים יותר... וכל אלו נוצרו היכנשהו, ממשאבים חיוניים כלשהם, באנרגיה כזו או אחרת ושימוש בתשתיות מזהמות... וכולם הגיעו אלינו בהובלה כזו או אחרת וגם יצאו בדרך כלשהי מבתינו ביום מן הימים, לאיזו מטמנה או מזבלה ציבורית אחרת…
חדרים גדולים מיטות גדולות מצעים גדולים שדות כותנה נרחבים, קובים של מים שהשקו את מוצרי הצריכה הבסיסיים שלנו, חומרי הדברה ששמרו על חומרי הגלם שלנו, תובלה, אריזות...
לי כבר נגמר האוויר, ולכם?...
בקיצור,
אנחנו קונים יותר, ולכן גם זורקים יותר...
אז בואו, כמחווה לתנועת ההאטה, בואו ונכריז על תנועת ההקטנה. צניעות, פשטות ומחשבה תחילה. רק כך נוכל לייצר את השינוי ואולי-אולי להחזיר את תופעות החורף הקיצוניות למימדים טיפה יותר נורמליים…
אז… הבה נישאר בבית, עם מה שכבר יוצר עבורנו, אבל בפעמים הבאות נשתדל לזכור ולהקדיש רגע לסביבה, נשקול את מהלכינו וצעדנו הצרכניים לטווח רחוק:
נקנה, אבל קטן יותר
נקנה, אבל פחות
נקנה, אבל משומש
נחליט שמתקנים ולא זורקים
נחנך את ילדינו לצניעות ולפשטות
נבלה יותר בטבע ופחות מול מסכים, ונשקיע את מיטב כספנו בפינוק רוחני, מתנות קטנות וסמליות, ובחוויות.
מוזמנים לשתף אותנו במחשבות, תובנות ורעיונות.
חורף נעים, בטוח ומלא פריחה
כל זה גם יוצר ניכור בינינו לבין עצמינו. כל אחד בחדר שלו עם המסך שלו ומאבדים את היכולת לתקשר.
ועוד אבסורד הוא שאמנם יש יותר חלל בבתים אבל א/נשים מרגישים את הצורך למלא אותו ואז יש גם הצריכה של חפצים גדלה, כי לא ייתכן שיהיה חלל ריק בבית.
ועל כל זה צריך להוסיף גם תחזוקה שוטפת, אותה הבעיה שצופים שתהיה עם כל מגדלי המגורים שנבנים היום.